תת אבחון וטיפול בהפרעת קשב במבוגרים

הפרעת קשב וריכוז היא מצב נוירו-פסיכיאטרי המתבטא בהפחתת היכולת לשמירה על קשב וריכוז לאורך זמן, ייתכן גם בצירוף תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות. בעבר מקובל היה לחשוב כי מדובר במצב המאפיין בעיקר את גילאי הילדות וחולף בהתבגרות. כיום ולאור מחקרים רבים שנערכו בנושא, מקובל להניח שלפחות 60% מהילדים שאובחנו כסובלים מ-ADHD ימשיכו לסבול מתסמיני ההפרעה גם בבגרות. אין זה אומר שלשאר המאובחנים בילדותם ההפרעה נעלמה עם התבגרותם. סביר להניח שאותם 40%, להוציא את אלה שאובחנו לא נכון, פיתחו מנגנוני פיצוי המסוגלים לגשר על הקשיים שאותם מציבה ההפרעה ולטשטש את תסמיניה, לעתים במחיר כבד של התפתחות הפרעות רגשיות נלוות, כגון התמכרות לחומרים (אלכוהול, מריחואנה), חרדה, דיכאון והפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

איכות חייו של מבוגר הסובל מ-ADHD פחות טובה באופן משמעותי ביחס למי שאינו סובל מהפרעת קשב וריכוז. מחקרים רבים המשווים את אוכלוסיית הסובלים מהפרעת קשב אל האוכלוסיה הכללית משחזרים שוב ושוב אותם הנתונים, ביניהם הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מתגרשים פי שניים יותר, מרוויחים פחות, מחליפים יותר מקומות עבודה, מועדים לתאונות פי שישה ונוטים לפתח תחלואה פסיכיאטרית נלווית. זאת, כאמור, בהשוואה לאלה שאינם סובלים מ-ADHD.

נמצא כי אצל אלה המאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז קיים קושי בתפקוד מערכות עצביות המווסתות את כל הקשור לקשב, ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. קושי זה מאפשר לגירויים חיצוניים שאינם מודעים למי שאינו סובל מהפרעת קשב וריכוז, להגיע למודע ולפעול על פי אותו הגירוי. מערכות עצביות אלו נעזרות במוליכים עצביים כגון דופמין ונוראדרנלין, עובדה המאפשרת לטפל באמצעות תרופות בעלות מנגנוני פעולה שונים הגורמים לעליית ריכוזם במערכת העצבים המרכזית ומכאן לשיפור בתפקוד ולהיעלמות כמעט מוחלטת של התסמינים בזמן השפעת התרופה.

תת אבחון של ADHD במבוגרים

בסופה של שנת 2017, אין ספק כי אוכלוסיית המבוגרים הסובלים מ-ADHD סובלת מתת אבחון ומתת טיפול היוצרים פגיעה משמעותית באיכות חייהם. מחקרים מעריכים כי בין 5.6% ל-10% מאלה שגילם למעלה מ-18 שנה עונים על הקריטריונים לאבחנה של הפרעת קשב וריכוז.

היעדרו של שיח ציבורי בנושא כמו גם חינוך לקוי של רופאים, אחיות ואנשי מקצועות פרא רפואיים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק וכדומה), תורמים תרומה של ממש להיעדר אבחון וטיפול הולמים. נהוג לחשוב כי הפרעת קשב וריכוז מזוהה בעיקר עם הישגים בלימודים ויכולת שינון וריכוז. חשיבה מוטעית זו עושה חטא לאלה המתמודדים עם השלכותיה של הפרעת הקשב והריכוז בחיי היום יום.

אחד המאפיינים הבולטים של ההפרעה - מושג הנחקר בתקופה האחרונה רבות - הוא לקות משמעותית בביצוע פעולות מונחות מטרה (Exucative function). אצל הסובלים מהפרעת קשב וריכוז פעולות מורכבות, המצריכות תכנון קוגניטיבי, מראש נתקלות בקשיים המובילים לביצוע כושל. פעולה יומיומית, כגון ניקוי הבית, עלולה לקחת למי שסובל מהפרעת קשב וריכוז זמן רב יותר מהנדרש לצד העדר השגת המטרה. לאחר מספר שעות של "ניקיון", ניתן יהיה לראות הרבה מאוד התחלות וכוונות - כביסה, כלים, שטיפה, סידור וארגון - ומיעוט הישגים והשלמת משימות. יכולת תכנון לקויה תשפיע על התהליך באשר הוא וכמובן תוביל לביצוע כושל. מכאן קצרה הדרך לדימוי עצמי נמוך כביטוי לפער בין היכולות לבין הביצוע, מה שמוביל כאמור לשימוש במנגנונים פתולוגיים של דיכאון, חרדה והתמכרות.

לקות ביכולת התכנון והארגון תבוא לידי ביטוי באופנים שונים ותזכה את הסובל ממנה בתגובות שיפוטיות: הקושי בארגון ("הוא מפוזר"), הקשיים להשלים משימות ולעמוד ביעדים ("הוא עצלן") וכל תחום הוויסות הרגשי, הזוגי והבין אישי ("הוא חסר רגישות"). ביקורת זו תלווה את הסובל מהפרעת הקשב והריכוז שלא אובחנה או לא טופלה נכון ברמה היומיומית. עוול גדול יותר נעשה לאותם אנשים כאשר ברי סמכות, כגון רופאי משפחה ולעתים גם פסיכיאטרים, מבטלים בהינף יד את עצם קיומה של הפרעה זו.

אבחון הפרעת קשב וריכוז במבוגר

אבחון מקצועי וטיפול נכון יכולים לשנות מהקצה אל הקצה את חייהם של אלה הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, החיים בהעדר הגשמה, עם פערים בין היכולות לביצוע ("פוטנציאל לא ממומש") וקשיים משמעותיים בוויסות רגשי. מבוגרים אלה יכולים למצוא מזור ומרפא בהינתן אנשי מקצוע היודעים את מלאכתם ונסמכים על שיקולים קליניים מבוססי עובדות ונתונים מחקריים.

קסמה של הפרעה זו מתבטא בשלל אופנים כמו יכולת חשיבה מחוץ לקופסה, יכולת מפתח בתכנון וקידמה, אינטואיציה מפותחת והיכולת לריכוז על. תכונות אלו הן שהובילו את איינשטיין, גייטס ודיסני להישגים ששינו את עולמם של כל אחד ואחת מאיתנו.

אבחון הפרעת קשב וריכוז למבוגר חייב, על פי משרד הבריאות הישראלי, לכלול הערכה קלינית מלאה: אנמנזה מפורטת בדבר מהלך החיים, תחלואה נלוות והערכה על פי קריטריונים שאותם מפרט ה- DSM והם מקובלים בכל העולם לצורך האבחנה. יחד עם זאת חשוב לציין כי המבחנים הממוחשבים כדוגמת T.O.V.A אינם מהווים כלי אבחוני ותפקידם לנטר את תפקודי הקשב והריכוז עם תרופות בהשוואה לתפקודם ללא תרופות.

הפרעת קשב וריכוז מורכבת למעשה משני סוגים של תסמינים: תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות ותסמיני קשב וריכוז.

תסמיני קשב וריכוז - על הנבדק לבטא לפחות חמישה מתוך תשעת הקריטריונים הבאים:

* מוסחות גירויים חיצוניים.

* הימנעות מפעילות הדורשת מאמץ מנטלי ממושך.

* קשיים במיקוד הקשב לצורך ביצוע משימה.

* לעתים ייראה הסובל מהפרעת קשב וריכוז לא קשוב כשמדברים אליו.

* קושי בסדר ובארגון.

* קושי לפעול על פי הוראות וסיום מטלות בזמן.

* נטייה לשכחנות בפעילות היומיומית.

* נטייה לאבד חפצים קטנים.

* נטייה לטעויות של חוסר תשומת לב לפרטים.

תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות - גם כאן נדרשים לפחות חמישה מתוך תשעת הקריטריונים על מנת לבסס אבחנה:

* חוסר שקט המופיע בזמן ישיבה.

* לעתים יקום הסובל מהפרעת קשב וריכוז מהכיסא בזמן שבו אמור להישאר בישיבה.

* תחושה של חוסר שקט פנימי.

* קושי בביצוע פעילויות שקטות בשעות הפנאי.

* נטייה להיות בפעילות מתמדת.

* נטייה לדברנות יתר.

* נטייה לענות על שאלות לפני סיומן.

* קושי להמתין בתור.

* נטייה להתפרץ לדברי אחרים.

דרישה נוספת לשם קביעת האבחנה מחייבת את גיל תחילת הופעת התסמינים לא יאוחר מגיל 12, כמו גם את קיומה של פגיעה תפקודית משמעותית בעבודה וביחסים הבין-אישיים.

טיפול תרופתי והתנהגותי

אופייה הגנטי ביולוגי של הפרעת הקשב והריכוז מחייב טיפול תרופתי שיכול להשלים את החסר הביולוגי. כשם שדיאטה לא תספיק לחולה הסוכרת ורק אינסולין לסוגיו השונים יהווה את פתרון הבסיס, כך גם הטיפול התרופתי לסובלים מהפרעת קשב וריכוז. כיום, אין ספק בדבר יעילותו של הטיפול ונושא הטיפול התרופתי אינו שנוי במחלוקת בקרב העוסקים ברפואה. יחד עם זאת, יש אלמנטים טיפוליים נוספים הבאים בשילוב עם הטיפול התרופתי ויכולים לתרום רבות לשינוי הרגלי חיים והתאמת הרגלים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT - הוא הטיפול היחידי שהוכח מחקרית שיש בו כדי לגרום לשינוי, להכרת תסמיני ההפרעה ואופן ביטוייה, מודעות להשלכותיה וכאמור, אימוץ הרגלים התנהגותיים, החשובים לא פחות מהטיפול התרופתי.

לסיכום, אין ספק שהפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים היא מצב נפוץ הרבה מעבר למה שנהוג לחשוב. אבחון מקצועי וטיפול נכון יאפשרו אורח חיים מתון ומאושר יותר כמו גם אפשרות לבטא באופן מלא את היכולות והפוטנציאל של הסובל מ-ADHD.