דרכי טיפול חדשות: הארכת טווח הפעולה, פפטידים חדשים ואינסולינים רגישי גלוקוז

במסגרת הכינוס השנתי של האיגוד האמריקאי לסוכרת שנערך ביוני השנה באורלנדו, פלורידה, הוצגו השנה מספר התפתחויות בטיפולים בפרמקולוגיים הן לסוכרת מסוג 2 והן לסוכרת מסוג 1.

א. המשך פיתוח מואץ של אנלוגים משולבים ל-GLP1, גלוקגון ו-GIP בקומבינציות שונות. האנלוגים המשולבים הינם לרוב פפטידים רקומביננטים שלהם פעילות אגוניסטית ליותר מרצפטור אחד, ועל ידי כך משיגים אקטיבציה של רצפטורים של כמה הורמונים במקביל. מבחינה פרמקולוגית, מספר חברות הצליחו לייצר פפטידים שפעילותם האגוניסטית אינה נופלת מפעילות ההורמון האנדוגני, ובחלק מהמקרים האפיניות של הפפטיד הסינטטי לרצפטור אף גבוהה יותר. השילוב של אגוניסט לגלוקגון גורמת לירידה במשקל משמעותית יותר, אקטיבציה של ליפוליזה ברמת השומן ועלייה בצריכה האנרגטית. מכיון שגלוקגון מעלה את ייצור הגלוקוז בכבד, הצמדתו לאנלוג ל-GLP1 ו/או GIP מונעת את העלייה בערכי הגלוקוז בדם ומעצימה עוד יותר את אפקט הירידה במשקל.

ב. הוצגו תוצאות משלבII במחקר קליני במולקולה LGD6972 שהינה אנטגוניסט לגולקגון. זוהי תרופה פומית עם פעילות ארוכת טווח של מספר ימים, אשר חוסמת את פעילות הגלוגקון וגורמת לירידה ברמת הסוכר בצום, בסבילות לגלוקוז בתבחין העמסת גלוקוז ולירידה מרשימה בהמוגלובין A1C של עד 1.2%. לתרופה זו אין אפקט על משקל הגוף והיא סה"כ נסבלה היטב על ידי משתתפי המחקר. נצפתה עלייה קלה באנזימי הכבד שחזרו לערכי הנורמה לאחר הפסקת המחקר.

ג. היעילות של אמילין שתרופה נוספת לחולי סוכרת מסוג 1הוכחה במספר מחקרים, והיא גורמת לדיכוי רעב, ירידה במשקל, ומורידה משמעותית את צריכת האינסולין. עם זאת, השימוש בה היה מוגבל מאד עקב זמן מחצית החיים הקצר, הצורך במתן על ידי זריקה נפרדת 3 פעמים ביום והנטייה לאגרגציה. בכנס הוצג פיתוח חדש של התרופה, שעל ידי פגילציה נמנעת באופן מלא הנטייה לייצור אגרגטים על ידי התרופה וזמן מחצית החיים מוארך. הוצג השילוב של התרופה כ-FIXED RATIO COMBIMATION עם אינסולין גלארגין במחקרים פרהקליניים.

ד. חברת BIOCON הציגה את האינסולין החדש TREGOPIL, שהינו אינסולין אוראלי הנספג דרך מערכת העיכול על ידי הצמדה שלו לשרשרת פחמנים וחמצנים.האינסולין נספג במהרה, ומכיוון שספיגתו במערכת הפורטלית גורמת לחשיפה מיידית של הכבד לריכוזים גבוהים שלו, מושג אפקט הדומה יותר לאפקט האינסולין האנדוגני.החברה הציגה יעילות מרשימה שלו בניסויי EFFICACY ראשונים כאינסולין פרנדיאלי.

ה. הוצגו מספר שיטות פרמקולוגיות ליצירת אינסולינים "רגישים לגלוקוז". אפקט זה מושג על ידי אריזת האינסולין בפולימרים בהם משולב האנזים גלוקוז אוקסידאז, שבעת עליית רמות הסוכר מייצר יותר חומצה גלוקורונית, המשנה את ה-pH המקומי, מרחיבה את הרווחים בין הפולימרים ומאפשרת שיחרור גדול יותר של אינסולין. אפקטים דומים ניתן להשיג גם על ידי בניית מעטת מ-PBA או חלבונים קושרי גלוקוז.

צפו בהרצאתו של פרופ' אמיר תירוש: