טיוטת קווי ההנחיות החדשים של ADA/EASD לטיפול לניהול חולים עם סוכרת מסוג 2

בבואם לעדכן את ההנחיות הושפעו המחברים ממחקרי ה-CVOT שהתפרסמו בשנים האחרונות ותוצאותיהן המרשימות. בבסיס הטיפול מודגשת ראיית החולה האינדיבידואלית והתאמות מטרות הטיפול אליו. הגישה לטיפול בתחילת המחלה לא השתנתה והיא נותנת דגש על אורח חיים נכון ונשארת נאמנה להתחלת הטיפול במטפורמין. ההנחיות אינן רואות ערך בניטור קפדני של רמות הגלוקוז היומיות ומדגישות את הניטור התקופתי בעזרת המוגלובין מסוכרר. מיד לאחר השינוי באורח חיים ומטפורמין נראה השינוי בגישה עקרו בכך שמרכז השיקול נודד להיות האם לחולה יש מחלה קרדיאלית. אם התשובה לכך חיובית מפנים קווי ההנחיה את הטיפול לתכשירי ממשפחת מעכבי ה-SGLT2 ותכשירי ממשפחת ה-GLP-1 (ליראגלטייד).

התועלת הקרדיווסקולרית המוכחת בחולים אלה מכוונת את הכף והבחירה בין שתי קבוצות התכשירים מביאה בחשבון את העדפות החולה והתאמת התרופה עבורו. בהעדר מחלות לב וכלי דם, נבחר תרופות לפי יעילותם, השפעתם על המשקל והרצון להימנע מהיפוגליקמיה. מטבע הדברים אין המלצה להשתמש בסולפוניל אוראה כאשר גם השימוש באינסולין בזאלי יורד לעדיפות שניה לעומת אנלוגים ל-GLP-1. שימוש במשטר BASAL BOLUS בשילוב עם אינסולין מהיר אמור להינתן רק ע"י רופאים ומרפאות השולטות וערוכות לכך. גם כאן עדיך שלוב של אינסולין בזאלי עם אנלוג ל-1-GLP.

ההמלצות מאופקות ואינן מאמצות את המידע המבטיח בדבר התועלת של שימוש במעכבי ה-2SGLT והאנלוגים לGLP-1 במניעת התדרדרות בתפקוד הכלייתי. נראה לי שעם פרסומן ב-EASD באוקטובר יעודכנו עוד קווי ההנחיה או שיהפכו להיות בלתי עדכניות ולכן פחות רלוונטיות.

צפו בהרצאה של פרופ' קרסיק ולאחר מכן בדיון בהנחית פרופ' איתמר רז ופרופ' אבי קרסיק: