שיפור הסיכון הקרדיווסקולרי בחולה עם השמנת יתר

השמנה מעלה גורמי סיכון למחלות קרדיווסקולריות ומקושרת לעליה בסיכון של פי 3 בתחלואת לב אצל נשים ושל 70% אצל גברים. נתונים מישראל, מצביעים על כרבע מהאוכלוסיה הבוגרת עם בעיית השמנה. השכיחות של תחלואה נילווית כתוצאה מהשמנה והקשר לתחלואה קרדיווסקולרית, גבוהים מאוד. השמנה בגיל צעיר מגדילה את הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית, מאוחר יותר בחיים.

עליה במדד מסת גוף (BMI) מגדילה את הסיכון למחלת לב כלילית (CHD) ולשבץ. התמותה בחולים שחיים עם השמנה היא מרביתה קרדיווסקולרית. משערים כי כ-2.7 מיליון מקרי מוות בשנה ברחבי העלם, נגרמים כתוצאה מתחלואה קרדיווסקולרית, הקשורה להשמנה.

השמנה מביאה בעקבותיה גורמי סיכון נוספים, כמו עליה בלחץ הדם, עליה בגלוקוז, בעמידות לאינסולין, בשומנים בדם ובתהליך דלקתי,  כל אלה תורמים לטרשת ולהתפתחות תחלואת לב וכלי דם, אך מחקר בריטי רחב-הקף הראה כי לא כל הסיכון הקרדיווסקולרי באנשים שמנים, מגיע דרך גורמי הסיכון.

מחלת ההשמנה נבחנת על פי בריאות ריקמת השומן וזו תלויה בכמות תאי השומן, תפקוד תאי השומן, ופיזור תאי השומן. בלב קיימות שתי רקמות שומן - רקמת שומן אפיקרדיאלית ופריקרדיאלית. 

רקמת השומן האפיקרדיאלית חשובה ללב משום שבמצב בריא היא מזינה את שריר הלב עם חומצות שומן חופשיות ותומכת בעורקים הכליליים. כאשר מתחולל תהליך דלקתי עקב שגשוג יתר ברקמה השומן האפיקרדיאלית מתחילים להיווצר תהליכים דלקתים שמרעים את תפקוד שריר הלב. 

ככל ששכבת השומן האפיקרדיאלי עבה יותר, הסיכון להתפתחות טרשת' גבוה יותר. חלק מהתהליך הטרשתי נתרם ע"י רקמת השומן האפיקרדיאלית הלא מתפקדת וגם העורקים הכליליים ועורקים אחרים מפתחים תהליך טרשתי מואץ עקב הדלקת האפיקרדיאלית. 

הפחתה במשקל בעקבות שינויים בהרגלי החיים עשויה להפחית את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית. ההפחתה הגדולה ביותר במשקל קורית בעקבות ניתוח בריאטרי. אנליזה  של תת-קבוצות של מחקר שבדי גדול (SOS) מצאה כי ניתוח בריאטרי הצליח, על ידי הפחתת משקל, להפחית את ההיארעות המצטברת של אירועים קרדיווסקולריים פאטאליים ואת כלל התמותה הקרדיווסקולרית, בצורה משמעותית.

 מחקרים בתרופות להפחתת משקל לא הראו שינוי משמעותי במהלך של תחלואה קרדיווסקולרית. 

לירגלוטיד 3 מ"ג (סאקסנדה, נובו נורדיסק), אנלוג של *GLP-1, הראה במחקר הקליני SCALE הפחתת משקל משמעותית ואותה הפחתת משקל הביאה לשיפור בריאותי. אנליזה פוסט הוק של מחקרי הלירגלטיד 3 מ"ג, הראתה ירידה בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי ראשון, אך ללא משמעות סטטיסטית. עם זאת, נמצאה מגמה חיובית עם לירגלוטיד, בכל הפרמטרים הקרדיווסקולרים שנבחנו.

אנלוג אחר של GLP-1, סמגלוטיד 1 מ"ג (אוזמפיק, נובו נורדיסק), הראה במחקר בחולי סוכרת סוג-2 שיפור בתוצא הקרדיווסקולרי והפחתה בסיכון לאירועי לוואי קרדיווסקולריים מג'וריים (MACE).

סמגלוטיד 2.4 מ"ג, חד-שבועי, המיועד לטיפול בהשמנה, הדגים הפחתה משמעותית במשקל גוף, בדומה להשפעה של ניתוח בריאטרי. בימים אלה מתקיים מחקר קליני הבוחן את היעילות והבטיחות של סמגלוטיד 2.4 מ"ג, חד-שבועי, בחולים ללא סוכרת, עם השמנה ועם מחלה קרדיווסקולרית.

לסיכום, השמנה היא מחלה העלולה להביא לתחלואה קרדיווסקולרית ויש לטפל בה, על ידי שינוי בתכולת המזון, עידוד בפעילות גופנית ושימוש בתרופות מפחיתות משקל.

Glucagon-like peptide-1*

 צפו בהרצאתו של ד"ר דיקר: