סוכרת והמוח – מחלה מאקרו- ומיקרו-וסקולרית, ירידה קוגניטיבית וטיפול

מושב שלם הוקדש לקשר בין היפוגליקמיה חמורה לבין שינויים קוגניטיביים.
ההרצאה הראשונה של פרופסור פרייר דנה בנושא של ההשפעה ארוכת הטווח של אירועים חוזרים של היפוגליקמיה חמורה על קצב הירידה הקוגניטיבי של אנשים עם סוכרת מטיפוס 1. מחקר ה DCCT כלל הערכה קוגניטיבית מאוד נרחבת. בסוף החלק הרנדומלי של המחקר לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בקצב הירידה בתחומים הקוגניטיביים הרבים שנבדקו. במעקב ארוך הטווח(18 שנה) גם לא היה הבדל בין שתי הקבוצות למרות שהקבוצה שטופלה בצורה אינטנסיבית (יעד a1c של מתחת ל 7% בהשוואה למקובל באותו זמן של סביב ה8%) חוותה הרבה יותר אירועים של היפוגליקמיה. לאחרונה פורסם מחקר ארוך הטווח של ה DCCT שכלל מעקב של 30 שנה בהיות הגיל הממצע סביב 60~. עדיין לא נצפה הבדל בין שתי הקבוצות בקצב הירידה הקוגניטיבית אך נמצא קשר בין קצב הירידה לבין אירועים של היפוגליקמיה חמורה וכן עם רמת האיזון (A1C). הדבר מעורר שאלות האם מדובר בקשר סיבתי או שמה אותם גורמים שהופכים את אותם אנשים למועדים להיפוגליקמיה חמורה גם מעלים את הסיכון להתדרדרות קוגניטיבית מואצת.  הרצאה שניה דנה באותו קשר באנשים עם סוכרת מטיפוס 2.  הקושי הגדול במחקרים שנעשו עד כה באנשים עם סוכרת מטיפוס 2 הוא להבין את כיווניות הקשר. שכן יש לא מעט עדויות לכך שליקויים קוגניטיביים מגבירים את הסיכוי לאירועים של היפוגליקמיה חמורה אך האם גם האירועים הללו גורמים לסיכוי מוגבר לליקויים קוגניטיביים כלל לא ברור.

מושב שני דן בנושא של מחלה מיקרו וואסקולרים  במוח. מחלה מיקרווואסוקלרית ניתן לזהות בהדמיה מוחית כאוטמים לקונרים , white matter hyperintensity או דימומים. קיימות עדוית לכך שלאנשים עם סוכרת יש יותר מחלה מיקרוואסוקלרית מאשר לאנשים ללא סוכרת וייתכן שלפחות חלק מהקשר בין סוכרת לליקויים קוגניטיביים מטווח על ידי מחלה מיקרווואסוקלרית במוח.