מידע חדש על תרופות ותיקות: מטפורמין, פיוגליטזון ואקרבוז

ד"ר רועי אלדור

מנהל יחידת הסוכרת,המכון לאנדוקרינולוגיה, מטבוליזם ולחץ דם, המרכז הרפואי סוראסקי תל אביב

מטפורמין

עם פתיחת כנס EASD שנערך בחודש שעבר בליסבון, התפרסם גיליון מיוחד של כתב העת "דיאבטולוגיה" העוסק כולו במטפורמין. עבודות בולטות שדנו במטפורמין במהלך הכנס:

פרה–קליני

1. טיפול במטפורמין מוריד מתילצית DNA בטרנספורטרים למטפורמין בכבד בחולי סוכרת מסוג 2. מחקר זה בוצע על 30 חולי סוכרת מסוג 2 ו-3 מתנדבים בריאים.

טיפול במטפורמין כרוך בירידה במתילציה בגנים של הטרנספורטרים למטפורמין (OCT-1 OCT-3 ,MATE-1). עלייה במטילציה היתה כרוכה ב-BMI וסוכר בצום גבוהים יותר.

2. מטפורמין משמר הפרשת אינסולין באיי לבלב אנושיים לאחר חשיפה ממושכת לחומצת השומן פלמיטט. טיפול במטפורמין מנע את העלייה בהפרשת אינסולין בתגובה לסוכר הנצפית לאחר יומיים של חשיפה לפלמיטט ומנע את הירידה בהפרשת אינסולין לאחר שבעה ימי חשיפה. האפקט היה קשור לעלייה בזרחון AMPK, לירידה בעקה של הרטיקולום האנדופלסמטי ולירידה באפופטוזיס.

3. מטפורמין מבקר מיטופגיה (פינוי תוך תאי של מיטוכונדריה פגועה) בתאים מונונוקלארים - מצב זה משפר תפקוד מיטוכונדריאלי בתאים אלה.

קליני

1. מטפורמין מעלה הפרשתGLP-1 בתגובה להזלפה תוך מעית של מלחי מרה - מנגנון פעולה אפשרי נוסף של מטפורמין – דרך הגברת הפרשת GLP-1.

2. סיבות להפסקת מטפורמין במחקר ה-Discover שכלל מאגר מידע בו מעל ל-11,000 מטופלים - מטופלים רבים הפסיקו מטפורמין בשל תופעות לוואי ואי ספיקת כליות.

3. Delayed Release Metformin - תכשיר זה הינו מטפורמין המשתחרר במעי הדק, דבר המוריד את החשיפה הסיסטמית למטפורמין ומעלה את פעילותו במעי (כנראה דרך הפרשת GLP-1). בכנס הוצג מחקר קליני עם תכשיר זה. מינון של עד 1,200 מ"ג השיג חשיפה סיסטמית מקסימלית נמוכה בצורה משמעותית ממטפורמין בשחרור מהיר במינון 1,000 מ"ג. מינון יומי של 1,500 מ"ג מטפורמין DR גרם לירידת סוכר ול-A1C דומים באלה במינון של 1,000 מ"ג מטפורמין מהיר. מטפורמין זה נאגר בצורה איטית יותר בדם ומגיע לרמה מקסימלית נמוכה יותר בדם. מכאן עיקר פיתוחו עבור מטופלים הסובלים מאי ספיקת כליה. במודל אוכלוסיה נמצא שהזמן להגעה לרמות טוקסיות עם מטפורמין DR איטי ביומיים לעומת מטפורמין רגיל. בנוסף, גם באי ספיקת כליה סופנית, מינונים עולים של מטפורמין DR אינם עוברים את הרמה התרפויטית המומלצת (בניגוד למטפורמין רגיל).

פיוגליטזון

1. במחקר עולם אמיתי עם פיוגליטזון נמצא ששימוש בפיוגליטזון במטופלים עם סוכרת כרוך בסיכון נמוך יותר לשבץ.

2. מחקר ה-tosca-it בדק האם טיפול בפיוגליטזון במטופלים סוכרתיים באיטליה, בהשוואה לסולפונילאוריה, מגן מפני תחלואה לבבית. כעבור חמש שנות מעקב לא נמצא כל אפקט מגן לפיוגליטזון על פני סולפונילאוריה בתוצא העיקרי שכלל מוות, MI, שבץ או רוסקולריזציה קורונרית. התוצא המשני שכלל מוות, MI, שבץ, כריתות או כל רוסקולריזציה ונצפתה ירידה של 33% בשימוש בפיוגליטזון (P נומינלי של 0.03). טיפול בפיוגליטזון היה כרוך באיזון גליקמי טוב יותר, בזמן הגעה לאינסולין ארוך יותר, ביותר ארועים של אי ספיקת לב ופחות היפוגלקימיה. לא נצפתה עלייה בשברים.

אקרבוז

מחקר ה-ACE בדק טיפול באקרבוז בסינים משבט ההאן לאחר אירוע לבבי, בהם היה סוכר תקין בצום וסוכר גבוה לאחר העמסת סוכר (140-200). לטיפול שנמשך חמש שנים באקרבוז לא היה אפקט מגן מפני תחלואה לבבית באוכלוסיה זו (התוצא העיקרי כלל מוות לבבי, MI, שבץ, אשפוז בשל תעוקת חזה לא יציבה ואשפוז בשל אי ספיקת לב). מאידך, הטיפול באקרבוז היה כרוך בירידה של 18% בסיכון לסוכרת חדשה ושל 19% בסיכון להופעת פגיעה כלייתית חדשה.

צפו בהרצאתו של ד"ר רועי אלדור: