טיפול באינסולין בסוכרת סוג 2 – עדויות קליניות חדשות

מחקר ה-DEVOTE הוא מחקר שנועד להשוות את הבטיחות הקרדיווסקולרית של אינסולין דגלודק (טרגלודק) לאינסולין גלרגין (לנטוס) בחולי סוכרת סוג 2 עם סיכון קרדיווסקולרי גבוה.

מטרתו הראשונית של המחקר הושגה בכך שהוכח כי הטיפול בטרגלודק אינו נופל בבטיחותו הקרדיאלית מזה של לנטוס. מטרה שניונית היתה להשוות את שכיחות אירועי היפוגליקמיה בין שני הטיפולים. אותרו מקרי היפוגליקמיה חמורה. אלה אומתו רק אם האדם סבל מסימני נאורו-גליקופניה ונדרש לעזרת הזולת לצאת מהם. הטיפול בטרגלודק היה כרוך ב- 0% פחות אירועי היפוגליקמיה חמורה וב-53% פחות אירועי היפוגליקמיה חמורה לילית.

מחקרי ה-DEVOTE2 ו-DEVOTE3 שהוצגו בכנס ה-EASD בליסבון הן אנליזות משנה של המחקר המרכזי, שמטרתם לבחון האם שונות גליקמית קשורה לאירועי היפוגליקמיה מחד ואם אירועי היפוגליקמיה קשורים למקרי MACE או למוות מכל סיבה מאידך. השונות חושבה באופן הבא: בכל שבוע נדרשו הנבדקים לשלוש מדידות גלוקוז לפני ארוחת הבוקר של המטופל, חושבה ונקבעה השונות על פי לוג של הממצאים לפני ארוחת הבוקר, לכל חודש תחילה ולתקופה של 24 חודשים כערך סופי. החוקרים מדווחים כי השונות מיום ליום של רמת הסוכר בצום היתה קשורה באופן מובהק עם היפוגליקמיות חמורות, עם MACE ועם תמותה מכל סיבה לפני התאמות למאפייני בסיס. הקשר המובהק של השונות מיום ליום של רמת הסוכר בצום עם היפוגליקמיות חמורות ותמותה מכל סיבה נותר מובהק גם לאחר התאמות למאפייני בסיס.

המחקר תומך בכך כי שונות מיום ליום גדולה יותר של רמות סוכר בצום קשורה עם סיכון מוגבר להיפוגליקמיות חמורות ותמותה מכל סיבה.

באשר לקשר בין אירועי היפוגליקמיה חמורה לבין תוצאים שנבחן ב-DEVOTE3, לא נמצא קשר משמעותי בין הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים לבין היפוגליקמיה. עם זאת, כן נמצא סיכון גבוה משמעותית לתמותה מסיבה קרדיווסקולרית ולתמותה מכל הסיבות בקרב מטופלים שסבלו מאירועי היפוגליקמיה חמורה במהלך המחקר, בהשוואה לאלה שלא סבלו מאירועי היפוגליקמיה חמורה במהלך המחקר. בנוסף, נמצא סיכון גבוה יותר לתמותה מכל הסיבות 15, 30, 60, 90, 180 ו-365 יום לאחר אירוע ההיפוגליקמיה החמורה, בהשוואה לתקופה ללא אירועי היפוגליקמיה חמורה, באותו טווח זמנים. הקשר בין היפוגליקמיה חמורה ותמותה מכל הסיבות נותר גם לאחר התאמה למאפייני הבסיס הבאים: גיל, מין, המוגלובין מסוכרר, BMI, משך הסוכרת, משטר האינסולין, הפרעה בתפקוד כבדי, מצב כלייתי וקבוצת סיכון קרדיווסקולרי.

המחקר בוצע בצורה איכותית וכל האירועים אומתו, דבר המחזק את מסקנותיו. עם זאת, לא נתן לקבוע קשר סיבתי אלא אסוציאציה בלבד ונדרשת עוד עבודה רבה כדי לחזק הקשר בין שלושת הגורמים – שונות גליקמית, היפוגליקמיה ופגיעה קרדיווסקולרית ותמותה.

צפו בהרצאתו של פרופ' קרסיק: